מדריך לבטיחות אש לגיל השלישי

5 עצות מצילות חיים לבטיחות אש בגיל הזהב

בעידן המודרני, שבו המודעות לבטיחות היא חשובה מאי פעם, אוכלוסיית גיל הזהב ניצבת בפני אתגרים ייחודיים בכל הנוגע להגנה מפני שריפות. על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בשנת 2020 כ-45% מהנספים בשריפות בישראל היו בני 65 ומעלה, למרות שהם מהווים רק כ-12% מכלל האוכלוסייה. נתון זה מדגיש את הצורך הקריטי בהגברת המודעות וההכנה של בני גיל הזהב ובני משפחותיהם לנושא בטיחות אש.

דיור מוגן הוא סביבה שבה ריכוז גבוה של אנשים בגיל הזהב, ולכן חשוב במיוחד להקפיד על נהלי בטיחות אש קפדניים. עם העלייה בגיל, חלים שינויים פיזיולוגיים וקוגניטיביים שמעלים את הסיכון לפריצת שריפות ולפגיעה מהן. במאמר זה, נסקור חמש עצות חיוניות לשיפור בטיחות האש, הן בבתים פרטיים והן במתקני דיור מוגן, ונציע כלים פרקטיים להיערכות יעילה.

1. התקנת גלאי עשן ובדיקתם

גלאי עשן הם קו ההגנה הראשון והחשוב ביותר מפני שריפות. מדובר במכשיר פשוט וזול שמזהה עשן בשלבים המוקדמים של השריפה ומתריע בפני הדיירים, ובכך מעניק זמן יקר לפינוי או לכיבוי האש. יש להתקין גלאי עשן בכל חדר שינה, במסדרונות, ובמפלסים שונים בבית, וגם במתקני דיור מוגן יש לוודא שכל דירה מצוידת בגלאי כזה.

על פי סקר של המכון הלאומי לחקר שירותי הבריאות ומדיניות הבריאות, רק בכ-60% מבתי הקשישים בישראל מותקנים גלאי עשן תקינים. חשוב לבדוק את תקינות הגלאים מדי חודש ולהחליף סוללות לפחות פעם בשנה. גלאי עשן עם סוללות ארוכות טווח או כאלה המחוברים לרשת החשמל יכולים לספק שקט נפשי ולהבטיח שהמערכת תפעל בעת הצורך.

במתקני דיור מוגן, נדרשת הקפדה יתרה על תחזוקת מערכות גילוי האש וההתראה, כולל חיבור למערכת מרכזית שמדווחת אוטומטית לשירותי הכבאות. חשוב גם להדריך את צוות העובדים כיצד לפעול במקרה של אזעקה ולהבטיח שכל הדיירים מבינים את משמעות האזעקה וכיצד עליהם לפעול.

2. הימנעות ממקורות אש פתוחים

אוכלוסיית גיל הזהב עלולה להיות פגיעה יותר לסכנות הנובעות ממקורות אש פתוחים, כגון נרות, סיגריות או כיריים גזיים. שינויים בחושי הראייה, השמיעה והריח, לצד ירידה בזיכרון ובמוטוריקה העדינה, עלולים להוביל לסיכון מוגבר להתלקחות שריפות.

מומלץ להימנע משימוש בנרות ולהעדיף תאורה חשמלית או נרות לד. אם משתמשים בסיגריות, יש להקפיד לכבות אותן כהלכה ולא להשאירן ללא השגחה. בכל הנוגע לבישול, חשוב להשגיח תמיד על סירים ומחבתות כאשר הכיריים פועלות. אם יש נטייה לשכוח את הכיריים דולקות, מומלץ להתקין מנגנוני בטיחות כמו כיבוי אוטומטי וטיימרים שמזכירים לכבות את האש.

בבתי דיור מוגן, כדאי לשקול הגבלות על שימוש במכשירי חימום אישיים כמו תנורי חשמל ושימוש בתנורי מיקרוגל במקום כיריים גזיות בדירות הדיירים. באזורים המשותפים, על הצוות לפקח על כל שימוש במקורות אש ולוודא שכל מכשיר חשמלי עומד בתקני הבטיחות המחמירים ביותר.

3. שמירה על דרכי מילוט פנויות

במקרה של שריפה, שניות יקרות הן ההבדל בין חיים למוות. לכן, חיוני לשמור על דרכי מילוט פנויות ונגישות בכל עת. חשוב להסיר מכשולים כמו רהיטים, חפצים או ציוד רפואי מפתחי החירום, המסדרונות ומדרגות החירום.

יש לוודא כי דלתות האש נפתחות ונסגרות כהלכה ואינן חסומות. בדיור מוגן ובבתים פרטיים כאחד, כדאי לשקול התקנת סולמות חירום או מנגנונים להקלת המילוט מחלונות הקומה השנייה. במבנים בהם מתגוררים אנשים עם מוגבלות בתנועה, חשוב לתכנן מראש את הסיוע הדרוש להם במקרה של פינוי, ולוודא שהציוד הנדרש לכך זמין ונגיש.

באזורים ציבוריים של מתקני דיור מוגן, חשוב לציין בצורה ברורה את דרכי המילוט ולערוך בדיקות תקופתיות כדי לוודא שהן תמיד פנויות ונגישות. על הצוות להתאמן בתרחישים של פינוי ולהיות מוכנים לפעול במהירות וביעילות.

4. תכנון ותרגול של נוהל פינוי

קביעת תכנית פינוי ברורה ותרגולה הם מרכיבים חיוניים במוכנות לשריפה, במיוחד עבור בני גיל הזהב. יש לשרטט מפת מילוט הכוללת לפחות שתי דרכי יציאה מכל חדר, ולקבוע נקודת מפגש בטוחה מחוץ לבניין. הקפדה על תרגול הנוהל לפחות פעמיים בשנה עם כל בני הבית או עם דיירי דיור מוגן יכולה להציל חיים.

חשוב לכלול בתרגול תרחישים מורכבים יותר, כמו מילוט בחושך, פינוי באמצעות מעליות חירום במבנים גבוהים או סיוע לבני משפחה או דיירים עם מוגבלות. ככל שהתרגול ייערך בתנאים קרובים למציאות, כך יגבר הביטחון של הדיירים לפעול במצב אמת.

במתקני דיור מוגן, יש לערוך תרגילי פינוי מדומים שבהם ישתתפו כל הדיירים והצוות. תרגילים אלה מסייעים להבהיר את התפקידים של כל גורם ולהבטיח שכל אחד יודע מה לעשות בשעת חירום. כמו כן, חשוב לעדכן את תכנית הפינוי בהתאם לשינויים במבנה או בתפוסת הדיירים.

5. שיתוף מידע עם שירותי חירום

שיתוף מידע חיוני על בני הבית בגיל הזהב עם שירותי החירום המקומיים, כמו מכבי האש וההצלה, הוא חלק חשוב מהיערכות לשריפה. יש ליידע את הרשויות אם ישנם דיירים עם מוגבלויות פיזיות, קוגניטיביות או חושיות שעלולות להקשות על הפינוי העצמאי שלהם במקרה של שריפה. כמו כן, יש להעביר מידע על ציוד רפואי חיוני כמו מכשירי הנשמה או בלוני חמצן, שעלולים להיות רגישים לאש או לחום.

שיתוף פעולה מקדים עם שירותי החירום יכול לסייע להם להיערך בצורה הטובה ביותר ולהתאים את המענה במקרה של אירוע. בדיור מוגן, מומלץ להקים מאגר מידע מרוכז על כל הדיירים, אותו ניתן לעדכן ולהעביר לרשויות בעת הצורך. המאגר צריך לכלול מידע על מוגבלויות, צרכים מיוחדים וציוד רגיש, וכמובן מפת הבניין ודרכי המילוט.

סטטיסטיקות ועובדות נוספות

בטיחות אש היא נושא קריטי במיוחד עבור אוכלוסיית גיל הזהב, והנתונים מצביעים על סיכונים משמעותיים:

• לפי נתוני מכון חיים, אדם מעל גיל 65 הוא בעל סיכון כפול למות משריפה בהשוואה לאזרח הממוצע.
• מחקר שנערך בארה"ב מצא כי התקנת מתזי מים (ספרינקלרים) מפחיתה את הסיכון למוות בשריפה בבתי אבות ב-82%.
• בישראל, גורם השריפות השכיח ביותר בבתי קשישים הוא סיגריות בוערות, האחראיות לכ-35% מהשריפות.
• על פי נתוני איגוד מכבי האש הבינלאומי (CTIF), פער הזמן בין פריצת השריפה לבין גילויה על ידי הדיירים עולה משמעותית עם הגיל, מכ-2 דקות בקרב צעירים לכ-8 דקות בקרב בני 65 ומעלה.
• כ-50% מפצועי השריפה מעל גיל 65 זקוקים לאשפוז, בהשוואה ל-35% בלבד מכלל הפצועים.

סיכום

בני גיל הזהב עומדים בפני סיכון מוגבר לפגיעה משריפות, הן בשל שינויים פיזיולוגיים והן בשל אתגרים סביבתיים וקוגניטיביים. עם זאת, נקיטת צעדי זהירות מתאימים והיערכות נכונה יכולים לצמצם משמעותית את הסיכונים ולהבטיח בטיחות אופטימלית. התקנת גלאי עשן, הימנעות ממקורות אש פתוחים, שמירה על דרכי מילוט פנויות, תכנון ותרגול נוהלי פינוי, ושיתוף פעולה עם שירותי החירום – כל אלה יתרמו לסביבת מגורים בטוחה יותר.

בטיחות אש היא אחריות משותפת של הדיירים, בני המשפחה, מטפלים וקהילה. בדיור מוגן כמו גם בבתים פרטיים, שילוב של מודעות, תכנון והכנה יכולים להבטיח חיים בטוחים, מכבדים ושלווים לדור גיל הזהב.